נכתב על ידי רות דיין-וולפנר
בני זוג שאינם שייכים לאותה עדה דתית (יהודיה ונוצרי, יהודי ונוצריה, נוצריה ומוסלמי, יהודיה ומוסלמי וכו’), שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל, נזקקו כדי להתגרש, לפנות לנשיא בית המשפט העליון שיקבע באיזו ערכאה יותרו הנישואין. ההליך היה ארוך ומסורבל יחסית.
בחודש אוגוסט פורסם חוק המשנה את פני הדברים. לא עוד פניה לנשיא בית המשפט העליון לשם קביעת ערכאה, כי אם מתן סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לבצע את התרת הנישואין.
החוק קובע את סמכות בית המשפט לענייני משפחה כאשר : (1) מקום מושבו של המשיב בישראל; (2) שני בני הזוג הם אזרחים ישראלים; (3) מקום מושבו של המבקש בישראל, ובלבד שהתגורר בה במשך שנה לפחות בסמוך להגשת הבקשה להתרת הנישואין; (4) מקום מושבו של המבקש בישראל, ובלבד שמקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג היה בישראל; (5) המבקש הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל; (6) המבקש הוא אזרח ישראלי והתגורר בה במשך שנה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין; (7) המבקש הוא אזרח ישראלי ונמצא בישראל במועד הגשת הבקשה להתרת הנישואין, ובלבד שבאותו מועד, במקום מושבם האחרון של בני הזוג לא ניתן לערוך גירושין על פי כל דין. (ב) לענין סעיף זה, "מקום מושב", של אדם – המקום שבו נמצא מרכז חייו או מקום מגוריו הרגיל.
במקרים בהם אחד מבני הזוג יהודי, מוסלמי, דרוזי או נוצרי (בן לעדה נוצרית המקיימת בית דין בישראל), או כששני בני הזוג שייכים לעדות דתיות שונות ומוכרות, יפנה נשיא בית המשפט לענייני משפחה בכתב לראש בית הדין הנוגע בדבר כדי שיקבע אם יש צורך בגירושין על פי הדין הדתי שלפיו הוא דן. על ראש בית הדין הדתי למסור עמדתו לבית המשפט ולבני הזוג תוך 3 חודשים.
קבע ראש בית הדין כי יש צורך בגירושין יעביר בית המשפט את הבקשה להתרת הנישואין לבית הדין הדתי, כדי שיקבע את המועד לדיון ולהחלטה בדבר הגירושין, ואולם אין בהעברת הבקשה כדי להקנות לבית הדין סמכות שיפוט בענינים הכרוכים בגירושין; לבית הדין יהיו הסמכויות הנתונות לו על פי כל דין לצורך הגירושין.
קבע ראש בית הדין כי אין צורך בגירושין או שלא נמסרה קביעה בתוך שלושה חודשים מיום משלוח הפניה והמועד למסירתה לא הוארך, או שחלפה התקופה שניתנה כארכה – ידון בית המשפט בבקשה להתרת הנישואין.
על פי איזה דין פוסק בית המשפט לענייני משפחה את הגירושין?
בית המשפט דן לפי סדר העדיפות הבא :
(1) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף של בני הזוג;
(2) הדין הפנימי של מקום מושבם המשותף האחרון של בני הזוג;
(3) הדין הפנימי של ארץ אזרחותם המשותפת של בני הזוג;
(4) הדין הפנימי של מקום עריכת הנישואין – ובלבד שבית המשפט לא ידון לפי דין כאמור אם חלים על פיו דינים שונים על שני בני הזוג או אם לא ניתן לפיו לערוך גירושין.
אם אין דין פנימי לפי אחת האפשרויות המפורטות לעיל, רשאי בית המשפט לדון לפי הדין הפנימי של מקום מושבו של אחד מבני הזוג, כפי שייראה לו צודק בנסיבות הענין.
בני זוג המגישים בקשה מוסכמת להתרת נישואיהם אינם צריכם להוכיח את הדין החל עליהם, והסכמתם מספיקה על מנת להוות עילה לגירושין.

עו"ד רות דיין-וולפנר הינה בעלת משרד עו"ד רות דיין ושות’ ובעלת אתר האינטרנט גירושין – מרכז מידע מקיף. עו"ד דיין הינה בעלת נסיון רב בתחום דיני המשפחה בכלל והליך גירושין בפרט, ועוסקת באופן תדיר בניהול תיקי גירושין מורכבים בכל הערכאות המשפטיות לרבות בתי הדין הרבניים.

מקור המאמר: מאמרים.